lundi 12 décembre 2011

LA JUSTIFICATION DE LA LOI

L'Institut Wolfowicz est heureux d'annoncer la parution de

LA JUSTIFICATION DE LA LOI par DAVID WEISS HALIVNI   

Il est exceptionnel qu'un érudit de renommée mondiale écrive un texte accessible au grand public sur le Talmud et offre une perspective inédite sur plus de deux mille ans d'exégèse juive et de pensée rabbinique. Ouvrage capital sur la génèse du Talmud, LA JUSTIFICATION DE LA LOI interroge l'argumentation à la racine de la pensée juive.

LA JUSTIFICATION DE LA LOI est le premier ouvrage traduit en français de David Weiss Halivni sur l'oeuvre de toute sa vie. Il présente la synthèse de ses recherches sur le Talmud depuis plus de quarante ans. Il y énonce la thèse princeps de toute son oeuvre: le Talmud, la plus grande oeuvre collective du peuple juif en exil, est pour l'essentiel la reconstruction de sages juifs anonymes ("Stammaïm") qui oeuvrèrent après la période des Amoraïm (après le sixième siècle). Pour comprendre la portée de cette thèse, il faut distinguer dans le texte talmudique, d'une part la loi conclusive, l'arrêté de la loi, et d'autre part, la justification de la loi. Seuls les arrêtés se transmettaient fidèlement et officiellement de génération en génération. Le souci de préserver le fil dialectique de l'argumentation n'émergea que plus tard lorsqu'une nouvelle génération de sages inventa une nouvelle-ancienne forme d'étude. Les Stammaïm reconstruisirent la trame des arguments des sages qui les avaient précédés et inventèrent la sougya du Talmud (l'unité discursive du Talmud dans laquelle une loi est discutée sous la forme apparente d'un dialogue) tel que nous le connaissons. La justification de la loi devint alors la forme d'étude la plus prégnante du monde juif. David Weiss Halivni retrace avec érudition cette histoire étonnante, depuis ses racines dans la Bible jusqu'à aujourd'hui.


A PROPOS DE L'AUTEUR

Erudit du Talmud, rabbin depuis l'âge de quatorze ans et survivant d'Auschwitz, David Weiss Halivni a été professeur de civilisation juive à l'Université Columbia de New York jusqu'en 2005. Il est récipiendaire de plusieurs prix prestigieux dont le prix Bialiq en 1985 et le prix Israël en 2008. Il est l'auteur d'un commentaire monumental sur le Talmud de Babylone. Il vit aujourd'hui à Jérusalem.


227 pages, avec une introduction du traducteur (Florian D. Wolfowicz) et une postface de l'auteur.
ISBN 978-965-91728-0-1
Prix: 23 euros.


Comment obtenir l'ouvrage:

1) Librairies en Israël et en France

2) commander en prenant contact avec l'institut Wolfowicz

mardi 18 octobre 2011

Cours de David Halivni sur TB Avodah Zarah 72a

Note: le texte qui suit n'a aucun caractère officiel et est fondé sur les notes de Florian Wolfowicz et le résumé de Yitshaq Reiner que nous remercions. Il ne représente que notre propre tentative de comprendre la sougya à partir du cours de David Halivni.


TB, Avodah Zarah 72a:

ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא לה להא ארעא לך מזביננא לה אזל זבנה לאיניש אחרינא

אמר רב יוסף קנה קמא.

אמר ליה אביי: והא לא פסק. ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק לא קנה, דתנן: המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין.

מאי הוי עלה [מאי הוי עלה] כדקאמרינן דלמא חומרא דיין נסך שאני.

תא שמע: דאמר רב אידי בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטיה מהא דתנן משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק לא קנה ושניהן יכולין לחזור בהן פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן.

Un home a dit à son prochain: si je vends ce terrain, je te le vends à toi. Il s'en est allé et l'a vendu à un autre.

Rav Yossef a dit: le premier l'a acquis.

Abaye lui a dit: il n'avait pas arrêté le prix !

Et d'où peux-tu dire que dans le cas où il n'a pas arrêté le prix, il n'est pas acquéreur? De ce qu'on a enseigné (dans la Michnah): si un Juif vend son vin à un païen, s'il a arrêté le prix avant de mesurer, l'achat (en argent) est permis; s'il a mesuré avant d'arrêter le prix, l'achat (en argent) est interdit.

Quelle est la loi à ce sujet ? [Quelle est la loi à ce sujet ? Comment peux-tu demander? ] C'est ce que nous avons dit plus haut. Mais peut-être le cas (plus sévère) du yayin nessekh est différent.

Viens écoute: Rav Idi bar Avin a dit qu'un cas s'est présenté chez Rav Hesda et Rav Hesda l'a envoyé chez Rav Houna qui l'a exposé ainsi, car il a été enseigné: si un homme tire les ânes et les ouvriers d'un autre et les emmène dans sa maison, qu'il ait arrêté le prix avant de mesurer ou qu'il ait mesuré avant d'arrêter le prix, les deux peuvent se rétracter; s'il a déchargé (la marchandise) et l'a emportée dans sa maison, s'il a arrêté le prix avant de mesurer, aucun des deux ne peut se rétracter, s'il a mesuré avant d'arrêter le prix, les deux peuvent se rétracter.

--------

La sougya débute par l'histoire et un dialogue entre Rav Yossef et Abaye. Le dialogue est historiquement plausible, Rav Yossef étant le maître d'Abaye. Seule la position d'Abaye est justifiée par la Guemara: la Michnah Avodah Zarah 5:7 est citée à l'appui.

Pourtant notre Guemara poursuit en demandant:

מאי הוי עלה

Quelle est la loi à ce sujet ?

Ce qui semble étonnant, vu que la Michnah a déjà été citée. Effectivement, la question est répétée entre crochets dans notre Guemara, cette fois par emphase et étonnement, comme l'indique Rachi.

Puis la Guemara insiste et affirme que peut-être le cas du yayin nessekh est différent, vu sa spécificité. Nous avons alors un enseignement de Rav Idi bar Avin basé sur un cas concret qui n'a rien à voir avec le yayin nessekh et qui justifie l'opinion d'Abaye.

-------

David Halivni remarque tout d'abord que la justification de l'opinion de Abaye n'est pas énoncée par Abaye lui-même mais est déduite (ou reconstruite): elle est introduite par

ומנא תימרא

que David Halivni explique comme מנא אמינא לה. La justification par la Michnah de la position d'Abaye est donc une reconstruction ou une hypothèse. Cette justification est logiquement plausible dans la mesure où nous voyons que seulement si la fixation du prix précède la mesure (ou le toucher) du vin, la vente (et le fait de recevoir l'argent de la vente) est permise. Mais elle n'est pas d'Abaye et elle fait intervenir le yayin nessekh dans un cas qui a priori n'a rien à voir avec le yayin nessekh.

Il est par conséquent probable, dit David Halivni, que la question

מאי הוי עלה

(qui dans notre Guemara suit la justification) ait été posée avant la justification par la Michnah. Cette question a été posée après la décision légale de Rav Yossef et la réaction de Abayé qui a réagi en soulevant la difficulté (il n'avait pas arrêté le prix). La réponse est alors celle de Rav Idi bar Avin

דאמר רב אידי בר אבין...

qui ne fait aucunement référence aux relations avec les païens et au yayin nessekh, mais est directement liée au cas particulier qui oppose Rav Yossef et Abaye.

Par la suite, celui qui n'a pas vu que la justification par la Michnah est une addition ultérieure à notre texte de la Guemara a lu

מאי הוי עלה

comme nous-mêmes l'avons fait: avec étonnement, puisque la justification par la Michnah précède cette question. Il a donc répété avec étonnement la question et répondu:

[מאי הוי עלה?] כדקאמרינן

Quelle est la loi ? Mais comme nous l'avons dit (plus haut).

Puis pour expliquer le sens de la réponse de Rav Idi bar Avin qui ne fait aucune référence au yayin nessekh, il a ajouté

דלמא חומרא דיין נסך שאני

Peut-être que le cas plus sévère du yayin nessekh est différent.

C'est-à-dire que nous ne pouvons pas nous servir du yayin nessekh (et donc de la Michnah citée) comme preuve de la validité du point de vue d'Abaye. Ce qui introduit en effet les propos de Rav Idi bar Avin.

En conclusion, nous voyons ici une sougya relativement courte dont l'histoire fait intervenir au moins trois générations de sages différentes:

- l'époque de Rav Yossef et de sa décision suite au cas qui est rapporté (et celle d'Abaye[1] qui s'oppose à sa décision),

- la justification par Rav Idi bar Avin du point de vue d'Abaye (sans yayin nessekh)[2]

- l'époque de la justification par la Michnah du point de vue antagoniste d'Abaye (avec la vente de vin à un païen)

- la construction stammaïtique des derniers éléments de la sougya qui articulent les deux justifications différentes (Rav Idi bar Avin et la Michnah) entre elles.



[1] Rav Yossef est un des maîtres de Abaye.

[2] Rav idi bar Avin étant de la même génération que Abaye, il se peut que la première justification en son nom date de l'époque d'Abaye.

mercredi 25 mai 2011

La justification de la loi, de David Weiss Halivni: appel à souscription


La souscription du livre La justification de la loi de David Halivni avant diffusion était ouverte jusqu'au 15 juin 2011. En souscrivant à cet ouvrage avant sa diffusion, vous avez soutenu directement les activités scientifiques et littéraires de qualité de l'institut Wolfowicz (auxquelles vous êtes également invités à participer, y compris en soumettant vos projets) et vous avez bénéficié d'un tarif préférentiel par rapport au prix de mise en vente publique. Un grand merci.

Le livre est à présent disponible à la vente.

Renseignements: contact






lundi 2 mai 2011

היום יום השואה

 במשך כשלושים שנה אחרי מלחמת העולם השניה, רב ההוגים (כולל הוגים יהודים) לא כתבו על השואה, כמזכיר אלי ויזל בזיכרונות. ובאמת, לא רק ההוגים אלא גם ההיסטוריונים התחמקו מהשואה. המהדורה הראשונה של ספרו של ראול הילברג, The Destruction of the European Jews יצאה לאור בשנת 1961,  ולא זכתה התייחסות רבה בארצות הברית.  רק אחר כך, כהתפתח צורך פוליטי, אז ההתיחסות לארוע הנורא הזה נעשתה שכיחה.

מה נשתנה ?

השאלה נשאלת מבחינה דתית ולא מבחינת העובדות החדשות שנתגלו על ידי החוקרים (אפ''י שהעבודה היסטורית חשובה ביותר).  מה השתנה בעולם ? אם אנו נוטים לענות "העולם כמנהגו נוהג", אז אני אשאל: מה השתנה בעולם היהודי ?

היום, לא מעט הוגים יהודים -אף בני זמן השואה או נצולי השואה עצמם - טוענים כי התורה הזהירה אותנו על השואה ולכן השואה היא סוג עונש על חטא.  הרב סיני אדלר  שעבר את מוראות השואה בספרו בגיא צלמות כותב:

שתי פרשיות בתורה מזהירות אותנו מפני העלול לקרות כאשר עם ישראל יגדיש את הסאה והקב"ה ינהג בו במידת הדין. אחת בפרשת בחוקותי ואחת בפרשת כי תבא. ... גם על הגרוע ביותר הוזהרנו בהמשך גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך. (דברים כ"ח ס"א) חלילה עלולה לקרות גם השמדה. (ע. 121-122)
גם בני לוי ממשיך בדרך הזאת כשהו כותב בספרו Etre Juif:
מה שמתגלה לנו בסובל הבלתי מדיד הזה, הוא שאין לנו מקום פה... והעובדה לא-נמצא-מקום-פה מגלה מיד את המקום שם: מקומו של בן הברית: הר סיני. (ע. 81-82) (התרגום שלי, מצרפתית)
 לפי לוי, השואה היא גילוי ההפוך של מעמד הר סיני - הרבה יהודים היו מסכימים בזה - אבל לוי מצדיק בכך שאין לנו עולם משותף עם הגוים. לכן אורח החיי החרדים מוצדק.
אחרים כמו הרב טיכטל , בעל אם הבנים שמחה, ואחריו הרב י. אשכנזי ("מניטו"), קוראים לעלות לארץ ישראל. אפילו אם אי אפשר להניח באותו מישור את דעות ההוגים האלה  (הבדלים חשובים קיימים ביניהם), עלית הארץ "בעל כוחם" היא תיקון האלהי לאי-רצון עם היהודי להתישב בארץ. אומנם הרב י. טיטלבאום (מחסידות סאטמאר), בעל ויואל משה, קורא להתעלם מין הציונות. אבל כל ההוגים האלא טוענים כי חטא (אי-רצון לקים מצוה מסוימת, או עברה מסוימת או כללית) גרם את השואה.

חלשה בהסברים הללו היא שהם חסרים אובייקטיביות. קל למצוא דוגמה נגדית בכל מקרא. לדוגמה, לא כל היהודים ששרדו את השואה עלו לארץ או אפילו מתכוונים לעלות בכלל. (האם יש לומר בעוז פנים שהם חייבים להיענש עיד?) ההסבר הראשון רק מתכוון לתת פרספקטיבה לגבי העתיד, והיא אינה תחזית ואף אינה מתארת את ההווה, לכן אינה הסבר כלל. בכיוון ההפוך (למי שטוען כי הציונות היא "הסיבה"), לא כל היהודים התקרבו לציונות ואף אפשר לומר שרב קורבנות השואה לא התקרבו לציונות בכלל. 

אבל החלשות העקרית בהסברים הללו היא שהם "הסברים". כלליות זו לא תחזיר לנו את הפסד ולא תחזור אותנו לשלמותנו. ההפך הוא הנכון:  הכללים והכלליות, המוסגים הטהורים וההסברים העיוניים ממשיכים להשתתף באותו העולם  המושפט והאבסטרקטי של הרוצחים: באשר הם מילים בלי ביטוי מוחשי ובלי התגלמות ,הם ממשיכים להפעיל את תפקידם. במקום להחיות את המתים, הם קוברים אותם יותר עמוק.

איך יוצאים מהבנאליות של רוע ? איך מחדשים את המילים ? מאיפה הנחמה ? לשאלות האלא, אינו ניתן לענות בשלומותן. נשמע עכשו שני קולות שונים שמסרבים לתלות את השואה בחטא (בשום הסבר בכלל).
אנו עומדים דוממים לפני תופעת השואה ואין בפינו תשובה. "ואמונתך בלילות"- זהו אחד הניסיונות שמנסה הקב''ה אותנו. למרות הכל, אנחנו ממשיכים לדבוק בקב''ה, בחינת "ברחנו ממך אליך", אבל תשובה, אין !
הוגים מסוימים ורבנים מסוימים מספיקים הסבר ותשובה לכל צרה ואסון. הם יודעים לענות, למשל, למה נהרגו מספר ילדים. פעמים רבות הם תולים זאת בחטאם של אחרים... מוכנות לספק תשובות לעשרה ילדים שנהרגו משמעה סילוק השואה מתודעתנו הדתית. מי שלא סילק את השואה מתודעתו הדתית, לעולם לא יאמר: "יש לי תשובה".   (הרב יהודה עמיטל, מתוך משה מיה: "עולם בנוי וחרב ובנוי")

לבי נבהל בקרבי כאשר אני שומע על הקבלות שעושים בין השואה ובין ארועים טרגיים אחרים בהסטוריה. דווקא בקרב המכובדים והמשפיעים ביותר העוסקים בתיאולוגיה של השואה יש כאלה שלא רואים הבדל משמעותי בין השואה ובין מסעי הצלב האיקוויזיציה וגזרות ת"ח ות"ט למעט ההבדל הכמותי עניין של מספר. כנגד אלה עלינו לקרא בקול גדול שלא כך הדבר. (הרב דוד הליבני, מתוך "שבירת הלוחות")

dimanche 24 avril 2011

Fukushima, Hillel and Rabbi Nahman miBreslav: במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש

Note: Shakla-ve-taria does not usually discuss current headlines. While Shakla ve-taria is a place that definitely welcomes and promotes discussion and debate, it usually presents articles that have matured for a long time. After the announcement today (Thursday, April 21) of a 20 km radius "closed zone" around Fukushima, it was felt however, that we could not keep silent anymore on this disaster.

במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש

We shall try to be as honest as possible, however uncomfortable that be.

We are facing an on-going nuclear catastrophe of an unplanned and still unknown magnitude. On the one hand, this kind of accident is not described in the user's manual operating a nuclear power plant nor in any of the models of the nuclear engineers. On the other hand, a number of people have been sounding the alarm for many years now. Their concerns have not been heard -- at least have not been taken into account into a responsible social and environmental policy. The latter fact is hardly new: in virtually any society, there are noble voices that are mostly unheard of, that are sometimes slandered, or deprived of freedom (or even worse). One needs to reach out to these voices, despite the distracting noise of consomption, of seemingly innocent everyday life. These noble voices strive to bring about a real change for others, but they do not expect the whole world to become transparent to itself: their work is never done.

It is therefore disturbing to see that while Japan is on the verge of an even greater disaster, some major vectors of information continue confidently producing the same data, without an inch of critical thought, especially when plenty of people are relying on it.

Most media and even "scientific" sites still rely on the International Commission of Radiation Protection (IRCP). Even for instance the MIT NSE Nuclear Information Hub. If you look up the post on Regulatory Limits on Radiation Dose, dated April 7, you'll see that the author relies on the International Commission of Radiation Protection (IRCP) and its "latest Recommendations on Radiological Protection".  I shall raise two fundamental issues with the IRCP. The first one is philosophical and the second one is very concrete. I shall try to be not too technical.

1. On the first page of the IRCP recommendations, you read


The primary aim of radiological protection is to provide an appropriate standard of protection for man without unduly limiting the beneficial actions giving rise to radiation exposure. This aim cannot be achieved on the basis of scientific concepts alone. All those concerned with radiological protection have to make value judgements about the relative importance of different kinds of risk and about the balancing of risks and benefits. In this, they are no different from those working in other fields concerned with the control of hazards.’
This is indeed disturbing. A body that calls itself "International Commission on Radiological Protection" sets as a fundamental principle that "the primary aim of radiological protection is to provide an appropriate standard of protection for man without unduly limiting the beneficial actions giving rise to radiation exposure." The problem is not that we all know that indeed, the aim of protecting man from radiation "cannot be achieved on the basis of scientific concepts alone". This is indeed true, for there is no agreed-upon definition of what constitutes "protection". But there is neither an agreed-upon definition of what constitutes "beneficial actions giving rise to radiation exposure". Beneficial for whom ? We may agree on some given medical treatment (even though there is usually a lot of scientific debate), for instance, but should we agree on the huge financial benefits provided to the the energy corporations' elite ? Who decides here ? The answer is right here in the first principle: human protection (the concrete protection of people) is acceptable as long as it does not limit the interests of people. In the previous sentence, there is no reason to assume that these are one and the same people. For instance, workers in the nuclear industry (and people living near nuclear power plants) are by definition on the front line. Hard reality, but this is the world we live in, this is the reality as we experience it. As the Michnah (Baba Metsia 83a) puts it plainly:

הכל כמנהג המדינה.
All (contract) according to the custom of the country.

That is, you cannot protest what is fair and what is not in matters of contracts (in this case, hiring workers) from an a priori position. You have to follow (in one way or another) the local custom. Rabbi Yohanan ben Mathia goes even as far as saying to his son (who had hired workers and had included meals for them): "Even if you were to give [the workers] Salomon's meals, you would not have fulfilled your obligation." Do not even think that you can decide yourself a priori what is fair when you hire workers. We always live in a given situation. There is no use to protest against it a priori. Our assessments are relative, not absolute.

However, here, the issue is not the question of fairness. This is a matter of principle. The ICRP is supposed to be a commission on human protection. The problem is that the ICRP distorted its mandate from the very beginning, by taking upon itself the task of, so to say, protecting the benefits of radiation. By "balancing the benefits versus the risks of radiation", the ICRP removes the legal and moral uncomfort that the nuclear industry has to bear. Although the ICRP issues recommendations only, it has a considerable influence on policy-making. Concretely, we all know that had the ICRP simply stated that

The primary aim of radiological protection is solely to provide the best standard of protection for man,
this possibly would not have prevented, in practice, the numerous accidents of the nuclear industry. Admissible levels would have been lower, probably, but in any case, the document is issued only as a recommendation, not law. And even in the many countries where some of it is incorporated into law, law is difficult to enforce in practice.  To sum up: it is possible to argue that the practices of the nuclear industry would have been much the same, but the law would have had a chance to be different. The difference cannot
be overstated. The law would have had a chance to be different.

This analysis does not assume any given political position. We do not claim that a different law would have prevented the accident. This analysis only assumes a certain type of relation to Law.

2.  There are other committees than the ICRP studying the effects of radiations.  There are the United Nations Scientific Committee on the Effects of Atomic Radiation (UNSCEAR), the European Commission and risk agencies in any EU member State (like the Institut de Radioprotection et de Sûreté Nucléaire (IRSN) in France) and the risk agencies in many countries.  I would like to discuss here another one, the European Committee on Radiation Risk (ECRR), which was set up in 1997. The context of the formation of this committee is rather interesting:
The ECRR was formed in 1997 following a resolution made at a conference in
Brussels arranged by the Green Group in the European Parliament. The meeting was called specifically to discuss the details of the Directive Euratom 96/29, now known as the Basic Safety Standards Directive. This Directive has, since May 2000, been EU Law regulating exposure to radiation and to releases to the environment of radioactivity in most countries of the Union. The Euratom Treaty preceded the Treaty of Rome and so once the document had been passed by the Council of Ministers there was no legal requirement for the European Parliament to address it. It was thus cleared without significant amendment although, astonishingly, it contained a statutory framework for the recycling of radioactive waste into consumer goods so long as the concentrations of itemised radionuclides were below certain levels.
(2010 Recommendations of the ECRR, page 10) 
One should bear in mind that in terms of policy-making, the ICRP is much more influential than the ECRR. As noted above, many policy-makers rely on the ICRP. However, several of the conclusions of experts in the ECRR directly contradict recommendations of the ICRP and other agencies. However, the ICRP has not included nor discussed so far the contradicting data reported by the ECRR. A debate was held in 2009 between Professor Chris Busby, Scientific Secretary of the ECRR, and Dr Jack Valentin, Scientific Secretary Emeritus of the ICRP (shortly after he resigned from his position). At this  point, we urge the reader to watch and decide for himself. (Busby talks about the first half an hour, then Valentin talks about half an hour and the debate itself starts below approximately at 1h 03' and the reader can alternatively read a short transcript of the debate.)



We shall only discuss briefly one of the issues. A fuller account is available for the courageous reader in the 2010 Recommendations of the ECRR. The model that the ICRP uses (and that is presently used to set legislation on exposure limits) is at best based on the so-called Linear No Threshold (LNT) model. This model does not set a threshold under which the radiation is completely safe but posits (included in the low-dose region) a linear relation between dose and cancer yield. This model is falsified by documented facts, notably many observations of anomalously high levels of cancer and leukemia in populations living near nuclear sites. The alternative model is more complex and takes into account the interaction with DNA. This is absolutely necessary if you take into account internal exposure. Most models currently used predate the discovery of the DNA and do not take into account internal exposure... Why ? At that point, you are compelled to leave the realm of science and to enter that of politics. DNA was discovered in 1953. The effects of radiations on DNA have been studied for a long time now; however, this has not yet given rise to a coherent policy of protection. The politics of radioprotection is a long and tortuous history of secrecy,  Cold War, corporate interests and lobbying, and foreign policy. A complete review is beyond the aim of this article. The bottom line is that the current IRCP recommendations cannot be relied upon. The reader (be he a concerned citizen or a decision maker) is strongly advised to consider the ECRR recommendations instead.

Hence, on the one hand, the recommendations are still recommendations and are not even likely to be implemented soon, and on the other hand, even the ECRR model is by definition provisional, as is any scientific model. Were it not for the on-going disaster in Japan, we might quietly ponder on the temporary validity of scientific models and policy-making. However, given the world we live in, it is not the figure of Karl Popper that comes to our mind at the present time, but one story told by Rabbi Nahman of Bretslav.
A king was once informed by his faithful prime minister that there had been a blight on the crops of that year. They had been so affected that anyone who would eat of the grain would become insane.  "But," said the minister, "there is no need to worry. I have set aside enough grain from last year's harvest for both of us that will last us until the harvest of the following year." However, the king shook his head. "No," he said, "I shall not avail myself of privileges other than those shared by my subjects." He looked at his prime minister. "We shall all eat of the same grain," he continued. "But this is what we shall do. You and I will mark our foreheads with an indelible imprint, so that when we go insane, I will look at you and you will look at me and we will know."

What Rabbi Nahman intended with this story, no one knows for sure, except maybe that in a world that is gone insane, no one can claim to be immune. But we can know that we are insane. We should know. 
 
[Added, 2024: compare with the following "pensée" de Pascal: "Les hommes sont si nécessairement fous que ce serait être fou par un autre tour de folie de n’être pas fou" {Pensées).

(picture of a manuscript taken from the great site of the electronic edition of the Pensées de Pascal.)

Which implies that the insanity of man as man ought to be reckoned and acknowledged from the very beginning of Man. Denial of insanity is another turn of insanity. In this sense, there is nothing new under the sun. The Fukushima disaster would just be another level to the insane story of Man.]

However, I would like to return to the closed zone around Fukushima. I do not know how many people were evacuated, probably tens of thousands. It is now officially declared a closed evacuation zone. Anyone who would want to live there faces arrest. The meaning is that this 20km radius zone is officially uninhabitable. The implied consequence is that people should flee this place. Of course, this is true. The evacuees' plight is immense. They need help. The future is grim. But I would like to return to Fukushima in a different sense. At the very place where the disaster began, there is no man now -- and for many, many years to come. And according to Hillel in the Michnah (Avot), had there been a man there, the disaster might have been prevented. This, of course, applies to us, in the world we currently live in.

במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש
In a place where there are no men, strive to be a man.