לזכרו של הרב אהרון ליכטנשטיין ז''ל

היום במודיעין (ישיבת לפיד בני עקיבא), ערב אזכרה במלואות שלושים לפטירתו של הרב אהרון לכטנשטיין ז''ל. במכון למדנו  בשנת תשע''ג את מאמרו "האם המסורת היהודית מכירה באתיקה שאינה תלויה בהלכה ?".
נולד בצרפת בשנה 1933, הוא אחד מתלמידיו המובהקים של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק.

נחשב כאחד מהמנהיגים הבולטים של Modern Orthodoxy.

Aujourd'hui à Modi'in à la Yechivah Lapid Bnei Akiva, soirée d'études (en hébreu) pour le mois de deuil pour le Rav Aharon Lichtenstein, en présence du Grand Rabbin d'Israël, David Lau et de nombreuses personnalités. Bien connu dans le monde anglophone, le Rav Aharon Lichtenstein est né à Paris en 1933, il a été aux Etats-Unis l'élève du Rav Joseph B. Soloveitchik (et également son gendre), docteur en littérature anglaise, Roch Yechivah de la Yechivah de Alon Chvout en Judée à partir de 1970 avec le Rav Yehoudah Amital Z''L (1920-2010). En Israël, il adopta une position politique de gauche modérée, rare parmi les sionistes religieux, tout en refusant toute activité politique. Récipiendaire du prix Israël en 2014.

הרצאהתו של הרב בני לאו במודיעין

הרב בנימין לאו הוא דמות ציבורית בארץ, במיוחד כמחבר של סדרת הספרים "חכמים" . ביום י''ד אייר זכינו לשמוע אותו בבה''כ התמני רח' נחל זוהר במודיעין לזכר הסגן נתן כהן ז"ל שנפל בדמי ימיו במצע צוק איתן.

הנה כמה הערות שרשמנו לעצמנו מהרצאתו:

(כל הרעיונות הם של הרב בני לאו, ערכנו את הערותינו מבחינה סגנונית ולצורך הבנתנו בלבד, ולכן כל טעויות ושגיאות, שלנו הן. אנחנו לא טוענים שההערות הבאות נאמנות לחלוטין לדברי הרב בני לאו. אין בידנו ולא השגנו הקלטה. נוסיף קישור אם נמצא.)

מתקיימת מחלוקת – עד היום – בין שתי תפיסות לגבי ריבונות יהודית. מחלוקת זו  באה לידי ביטוי ברמב''ם ובהשגות הראב''ד, אבל יסודה כבר נמצא במחלוקת בין הבבלי לבין הירושלמי. ואנחנו – כיהודים חיים בא''י – בני המחלוקת הזאת.

ידוע כי הרמב''ם הוא הפוסק היחיד שמזכיר הלכות מלכים.

אנחנו קוראים ביד החזקה, הלכות מלכים, פרק יא:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

בהלכה ג', אנחנו קראים:

אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

לפי הרמב''ם, מלך המשיח הוא ללא ספק בשר ודם. מעמדו של הרמב''ם מזכיר מאד  התנא רבי עקיבא כלפי בר כוכבא. אז גם לא שאלו אותות ומופתים ממנו.

מאידר גיסא, הראב''ד, המבקר והמתנגד הגדול של הרמב''ם, כותב (ד''ה אל יעלה על דעתך):

א''א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו. [אני אומר והלא בר כוכבא היה אומר אני מלך המשיח וחכמים שלחו לבדקו אם הוא משיח בודאי או לא וכיון הוא נכשל [הוא לא עשה מופת], הם הרגו אותו.

הראב''ד מתייחס כאן לתלמוד הבבלי, סנהדרין צג ע"ב: בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין – קטלוהו [בר כוזיבא אמר לחכמים שהוא המשיח. אמרו לו שביחס למשיח כתוב בישעיהו י"א שהוא ישפוט על פי חוש הריח. בדקו החכמים את בר כוזיבא האם בכוחו לדון באופן זה. מאחר שהוא לא עמד במבחן זה התברר שהוא משיח שקר, והרגוהו].

במילים פשוטות: הראב''ד מספר לנו סיפור אחר לגמרי. החכמים כן שאלו אותות ומופתים מבר כוכבא (נחזור עוד מעט לענין המשפט על פי חוש הריח). מכיון הוא נכשל בנסיון, הם – ולא הרומאים – הרגו אותו. בניגוד לרמב''ם, לפי הראב''ד, לא "דימו כל חכמי דורו" של בר כוכבא שהוא מלך המשיח. אדרבא! ההפך הוא הנכון: החכמים בדקו אותו (אף אם באופן על טבעי) וגילו שהוא משיח שקר.

המחלוקת כבר מתקיימת בין תלמוד הבבלי (סנהדרין) לבין תלמוד הירושלמי. במחלוקת לעיל, הראב''ד מציג את הבבלי ורמב''ם כאן סומך על הירושלמי. מי שמכיר דרך הפיסקאתו של רמב''ם יכיר שמעמדו של הרמב''ם כאן הוא  בלתי רגיל כי בדרך כלל, הרמב''ם פוסק לפי הבבלי נגד הירושלמי. ודווקא כאן הוא פוסק כירושלמי. שתי תפיסות מנוגדות נאבקות. אחת דורשת ממלך המשיח אותות ומופתים, "משפט ע''י חוש הריח" והשניה דורשת מנהיגות אצילה ומושכלת.

מהו, משפט ע''י חוש הריח ? אנחנו פונים אל ספר ישעיהו, פרק י''א:

וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ ה' – רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת ה'. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת ה' ; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.

מדובר על מלך אידיאלי שאנחנו מזהים למלך המשיח. המלך יהיה מלא חכמה ובינה, כולם מסכימים (פסוק ב'). אבל ישעיהו הנביא מוסיף  הביטוי "והריחו ביראת ה'" שדורש פירוש. מעבר לחוכמה ולבינה, מלך המשיח יריח משפט וצדק. קשה קשה לתרגם . באידיש, היינו אומרים: געשמאק. איך מריחים משפט צדק ? הרב א.ש. הרטום מפרש, כשם אפשר בקלות להבחין על יד הריח בין טוב לבין רע אף מרחוק, גם כן כך מלך המשיח יבין בקלות מה דורשת יראת ה'. אבל לפי המסופר בבבלי, חכמים דווקא הבינו את הפסוק פשוטו כמשְמעוֹ, סמכו עליו ונזפו את בר כוכבא ופסלו אותו (דין משיח שקר). אם כן, רק בן אדם על-טבעי יכול להיות מלך המשיח. מלך המשיח, לפי ישעיהו, הוא שופט אמת, ואינו נגוע בספק. "אחרי רבים להטות", הכלל הגדול אינו חל על מלך המשיח כי מלך המשיח יגיע לוודאות. מלך המשיח יחזיר אותנו לגן עדן, עולם אמת, ללא ספק. אבל בסדר העולם שלנו, אנחנו לא חיים בודאי, יותר מזה, אנחנו מקבלים את החלטותינו גם בידיעת הספק.     

הירושלמי מתאר את מלך המשיח בצורה שנה. מלך המשיח הוא איש, בשר ודם כולו גבורה וכריזמה. הוא יחזיר לנו את מלכות הראשונה (לא כבספר ישעיהו), שמקורה בתנ''ך.

מעניינת ביותר ההשוואה בין תפיסתו של ישעיהו ובין זו של בן-זמנו מיכה, במיוחד חזון ההר (תחילת פרק ב' בישעיהו ותחילת פרק ד' במיכה):"והיה באחרית הימים...". החזונות מקבילים אבל משקיפים ויכוח בין הנביאים. כשישעיהו קורא:"בית יעקב, לכו ונלכה באור ה'", מיכה מודיע:"וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי-ה' דבר." אנחנו רואים כי מיכה תומך בבריתות עם מדינות אחרות, ואלו ישעיהו דווקא מזהיר מבריתות פוליטיות וישועה עתידית לבוא רק מקדוש ישראל.בניגוד למלך של ישעיהו שהוא ראשית כל גיבור רוחני, המלך של מיכה הוא מלך לוחם, פועל במציאות הפוליטית כמו שהיא:

ועמד ורעה בעז ה' בגאון שם ה' אלקיו וישבו – כי עתה יגדל עד אפסי ארץ. והיה זה שלום: אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם; ורעו את ארץ אשור בחרב, ואת ארץ נמרד בפתחיה, והציל מאשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו (מיכה ה, ג-ה).

השלום לפי מיכה אינו דומה לשלום שישעיהו מתאר. שלומו של ישעיהו הוא זה של גן העדן, שלום של וודאות ואמת, ללא פשרה, שלום שאינו שייך לסדר העולם (שאותו אנחנו מכירים). לכן המחלוקת הגדולה שהרב בני לאו פתח בה את הרצאתו, היא כבר בעקרו של הויכוח בין הנביאים.

אנחנו, יהודים חיים בארץ ישראל היום במדינת ישראל, בני המחלוקת הזאת. כל תנועת הציונית הדתית היא חלק בלתי נפרד למחלוקת זו. הרב בני לאו סיפר סיפור מרתק על אביו נפתלי לאו-לביא ז''ל: באמצע מלחמת עולם השנייה, הסבה אמר לבני נפתלי (הוא היה עדיין צעיר מאד) דברים קשים מאד עליו לזכור כל ימי חייו: "הבית שאתה גר בו אינו ביתך. הבית שלך הוא ארץ ישראל." לא רק באופן רוחני, אלא גם כן ובמיוחד באופן מוחשי וחומרי. הרב בני לאו גם מזכיר את המאמר המפורסם "קול דודי דופק" מאת הרב סולוביצ'יק. אנחנו תוצאה של המהפכה הזאת, מלמטה. "התנערי מאפר קומי". אנחנו שואפים בריח גן עדן, אבל אנחנו בני המהפכה הזאת. ראוי להזכיר את כותרות ספרו של הרמב''ם על ריבונות יהודית הוא "הלכות מלכים ומלחמותיהם".

הרב בני לאו גם השתמש בביטוי "עסקת חבילה" אולי בקשר ליחס היפותטי בין שתי התפיסות אלה (אולי כדי להדגיש את הפער בין שתי התפיסות?), אבל אינני בטוח על כוונתו המדויקת של הרב בהקשר זה.      

 

ערב אם דניאל שפרבר במודיעין

הציבור מוזמן להרצאה בסידרה  על *התהוות התפילה – היסטוריה, הלכה ומחשבה*

ע''י הרב פרופ' דניאל שפרבר

"היבטים הלכתיים של נוסח התפילה: האם וכיצד ניתן לערוך שינוי?"

 1.5.14, יום ה', ר"ח אייר תשע"ד

ההרצאה תתקיים בשעה 21:00 במשכן התפילה של קהילת דרכי נועם, בי"ס נתיב זבולון, רח' עמק

החולה 52, כניסה מהשער האחורי.

הכניסה חופשית !

---

Rabbi Professor Daniel Sperber will give a lecture as part of a series on 

Tefilla: History,Halakha, and Ideas, on Thursday, May 1 at 21:00. 

The topic of his lecture is  

"Halakhic Aspects of Making Changes in Nusach: How (and Whether) 

to Make a Change?"

The lecture will take place at the "home" of Kehillat Darchei Noam: Netiv

Zevulun school gym (entrance through the back of the school), Emek Hahula

52.

Please note the lecture will be in Hebrew and there is no cost to attend.

 ---

Le Rav Professeur Danier Sperber donnera un exposé faisant partie de la 

série sur

"La prière: histoire, halakhah et idées", 

jeudi 1er mai à 21:00. Le titre de son exposé est:

"Aspects halakhiques du noussa'h de la prière: est-il possible de changer 

et comment ?"

L'exposé aura lieu au sein de la Kehillat Darkhei Noam, dans la grande salle de 

l'école de Netiv Zevouloun (entrée par l'arrière de l'école, du côté du parc), Emeq 

ha'Houla 52. L'exposé sera en hébreu et l'entrée est libre. 

Quelques commentaires pour les francophones:

Daniel Sperber est une figure bien connue en Israël et aux Etats-Unis. 

Erudit dans le domaine des minhagei Yisrael, professeur de Talmud à 

l'université de Bar Ilan, il a reçu le  Prix Israël en 1992 pour ses 

travaux de recherches sur le judaïsme. C'est aussi une figure publique 

qui prend part aux débats en Israël sur l'éducation et l'évolution de 

la halakhah. Ses écrits et ses interventions sont très nombreux. Parmi 

ses livres, "Netivot Psiqa" (les chemins de la décision halakhique, 

en hébreu; 2008) est fortement recommandé: il est à la fois érudit, 
pédagogique et inspiré. Un ouvrage passionnant.
 

ערב עם דוד הלבני במודיעין

בס''ד

בשמחה רבה וכחלק מהפרויקט "שקלא וטריא" נקיים ערב עם פרופסור הרב

דוד הלבני

שייתן הרצאה בבית המדרש של ב''כ אודיה (זכור לאברהם), אור לכ''ו חשוון (29.10), בשעה 20:00 על

תולדות מחשבת חז''ל.

 זאת הזדמנות פז לשמוע אחד מהגדולים בחוקרי התלמוד בדורנו (חתן  פרס ישראל לשנת תשס"ח.).

כולם מוזמנים.

בבקשה להרשם על מנת לאפשר הארגון וההכנה הטובים ביותר.

 משה וולפוביץ'

 ooo0ooo

Dans le cadre du projet Shakla ve-Taria et à l'occasion de la traduction de plusieurs de ses ouvrages en français, le professeur harav David Halivni fera une conférence (en hébreu) au Beth Midrash de la synagogue Odaya (Zekhor leAvraham) à Modi'in le mardi 29 octobre 2013 à 20h sur le thème du développement de la pensée rabbinique.

L'entrée est gratuite et ouverte à tous. Il est aimablement suggéré de s'inscrire afin de permettre l'organisation de la conférence dans les meilleures conditions.  

o0o

Professor harav David Halivni will give a talk (in Hebrew) at the Beth Midrash of the Beth Knesset Odaya (Zechor l'Avraham) in Modi'in tuesday, october the 29th at 8:00pm on the development of rabbinic thought.

Entrance is free and all are welcome. Please register in order to help us organize the event in an optimal way.

סיום מסכת מגילה

סיום מסכת מגילה

חברי המכון סיימו את מסכת מגילה לפני חודש והשתתפו בסיום המסכת וסעודת מצווה שהתקיימו בשמחה רבה בב''כ צעירי מודיעין באור לכ''ג אייר. בכוונתנו לחזור על נקודה אחת שלמדנו אז.

מגילה לב ע''א:

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. ערום סלקא דעתך ? אלא אימא ערום בלא מצוה. בלא מצווה סלקא דעתך ? אלא אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מצוה.

איך להבין את דברי ר' יוחנן ?  רש''י מיחס "ערום" (ה"ערום" הראשון) לספר תורה ומפרש:

בלא מטפחת סביב לספר תורה.

לפי רש''י אין לאחוז ספר תורה בלא חציצה וכך נפסק בשו''ע (או''ח קמז, א). הרמב''ם אינו מבין כך, כפי שנתן לראות מהלכות ספר תורה (פ''י, ו):

לא יאחוז אדם ספר תורה בזרועו, וייכנס בו לבית המרחץ, או לבית הכיסא, או לבית הקברות--אף על פי שהוא כרוך במטפחות, ונתון בתוך התיק שלו.  ולא יקרא בו, עד שירחיק ארבע אמות מן הקבר, או מן המת, או מבית הכיסא.  ולא יאחוז הספר, כשהוא ערום.  ואסור לישב על מיטה, שספר תורה עליה .

 הברייתא מופיעה עם שינוים בשבת יד, ע''א, בהקשר שונה. אע''פ אנו לומדים מגילה, אי אפשר להתעלם לגמרי מהסוגיה המקבילה בשבת.

הרב דוד הלבני מביא (מקורות ומסורות, שבת, ע' לב, הערה 3) מקורות מהראשונים שמעידים שכמה ראשונים גם סברו כך. מעניין כי גם הרבה מפרשים מאוחרים מנסים לישב את שני הפרושים באמצעות יחוס "ערום" לידיים של האוחז את ספר התורה, כך העירום, במשפט "כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום" הוא עירום של האוחז ולא של ספר תורה, אך במובן מצומצם (העירם הראשון הוא של הידיים ,ורק העירום השני הוא של הגוף כולו). אנחנו נירא כי גם בזה אפשר להרגיש בהשפעתו של הסתם בסוגיה המקבילה בשבת.   

 כך או כך, העניין הוא כבוד ספר תורה, וברור כי שני הפרושים מתארים בזיון תורה.

ההמשך המיידי מתאר עונש: שהוא נקבר ערום. וכך מופיע ומסתיים במשנה סופרים. אבל בגמרא שלנו וגם  בשבת יד, ע''א (בצורה מעט שונה), הגמרא ממשיכה ושואלת: ערום (דהיינו נקבר ערום) סלקא דעתך ? כלומר, האם אפשר שהוא נקבר בביזיון כזה ? הגמרא מציעה באופן  סתמי תירוץ אלטרנטיבי: אלא אימא ערום בלא מצוה. הוא לא נקבר ערום מבחינה פיזית, אלא מבחינת המצוות, תינטל ממנו זכות מצוותיו (פרוש הרב שטייזלץ).  גם זה מפתיע את הגמרא (בלא מצווה סלקא דעתך ?) לכן מביאה כמסקנה דברי אביי: נקבר בלא אותה מצווה.

מה הפירוש "בלא אותה מצווה" ? איזו מצווה ? הפירוש הראשון שעולה לדעת, מצווה אחיזת ספר תורה.

(כמה שורות למעלה, הובאת ברייתא על שכר של גלילה.) בעלי התוספות דוחים את האפשרות זו:

יש מפרשים מצות אחיזה; וקשה, מאי רבותא ? פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן. לכך פירש ריב"א [רבי יצחק בן אשר] בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה, שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו. אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד.

לריב''א ולבעלי התוספות, צמצום דברי רבי יוחנן (נקבר ערום בלא אותה מצוה), אם אך במובן של מצות אחיזה, הוא קיצוני למדיי. מובן זה מהפך את דברי ר' יוחנן לטווטולוגיה (כי פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן).  אבל האם באמת איננה קיימת אפשרות זו ? אין כל כך רבותא אף באותה מצווה שעשה באותה שעה, גם אפשר לטעון "פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן". הצמצום הוא באמת עצום אף עם הכללת הגלילה והקריאה כ"אותה מצוה". פירוש הריב''א מכניס בחזרה (מתוך קריאת "אותה מצוה") ב"אוחז בס''ת" חומר נוסף כדי לדלדל את נטרול דברי ר' יוחנן.   

לפי שיטתו של דוד הלבני, אי אפשר שאמורה משיב לסתם (סתם, ולא בני הישיבה בזמנם של האמוראים).כאן ברור שהחומר הוא תנאי  ואמוראי. השאלה היא על הנוסח והחיבור.  כאן החיבור  "אלא אימא" מופיע בין שתי מימרות (או ברייתות) נקובות שם. אפשר להבין כי פה הסתם במגילה מקשר בין דברי רבי יוחנן ודברי אביי ושיחזר את הממרא האמוראי (דברי ר' זירא) בהצלחה .אבל בשבת, קוראים: "אלא אמר רבי זירא" וממרא השלישית ("נקבר בלא אותה מצווה") הובאת כסתם. התופעה הזאת מעידה על פעולות נובעות מבתי מדרשים שונים ואין לתמוה עלה.  

במסכת מגילה, הברייתא של ר' יוחנן מופיעה בתוך קבוצת ברייתות שונות. במסת שבת, המצב שונה לגמרי: שם הסתמא דגמרא נותן טעם שס''ת מטמא את ידיים ומצטט ר' פרנך: "משום ר' פרנך דאמר ר' פרנך וכו'". בלשונו של דוד הלבני:

מאד יתכן שר' יוחנן כאשר אמר האוחז ס''ת ערום, התכון לאדם כשהוא ערום (...). ואז הקשר בין מ''ש ר' פרנך א''ר יוחנן ובין ספר מטמא את הידיים רופף מאד.  

לכן יכולים אנו להבין אלה המפרשים (במס' מגילה) האוחז ס''ת ערום, בידיים עירומות כי כך אפשר לישב (אם כי בדוחק)  לא רק את הסוגיה במגילה אלא גם את הסתם בשבת.

 

  

הלכה ואתיקה

השנה המכון וולפוביץ' מזמין אתכם ללימוד על הנושא "הלכה ומוסר", מבוסס על שני מאמרים:

- האם המסורת היהודית מכירה באתיקה שאינה תלויה בהלכה ?  מאת אהרון ליכטנשטיין.

- האם הלכה יכולה להיות אי מוסרית ? מאת דוד הליבני.

הלימודים יתקיימו במכון וולפוביץ', נחל זוהר 48, במודיעין. הישיבה הראשונה תתקיים ביום ד', ט''ו מרחשוון, בשעה 20:30.

L'Institut Wolfowicz organise cette année une étude sur le thème HALAKHAH ET MORALE qui sera centré sur l'étude de deux articles:

- La Tradition Juive reconnaît-elle une éthique indépendante de la Halakhah ? par Aharon Lichtenstein.

- Une Loi religieuse peut-elle être immorale ? par David Weiss Halivni.

Les séances d'étude (en hébreu) auront lieu à l'Institut Wolfowicz, Nahal Zohar 48, à Modi'in. La première réunion d'information aura lieu le mercredi 31 octobre à 20h30.

היום יום השואה

 במשך כשלושים שנה אחרי מלחמת העולם השניה, רב ההוגים (כולל הוגים יהודים) לא כתבו על השואה, כמזכיר אלי ויזל בזיכרונות. ובאמת, לא רק ההוגים אלא גם ההיסטוריונים התחמקו מהשואה. המהדורה הראשונה של ספרו של ראול הילברג, The Destruction of the European Jews יצאה לאור בשנת 1961,  ולא זכתה התייחסות רבה בארצות הברית.  רק אחר כך, כהתפתח צורך פוליטי, אז ההתיחסות לארוע הנורא הזה נעשתה שכיחה.

מה נשתנה ?

השאלה נשאלת מבחינה דתית ולא מבחינת העובדות החדשות שנתגלו על ידי החוקרים (אפ''י שהעבודה היסטורית חשובה ביותר).  מה השתנה בעולם ? אם אנו נוטים לענות "העולם כמנהגו נוהג", אז אני אשאל: מה השתנה בעולם היהודי ?

היום, לא מעט הוגים יהודים -אף בני זמן השואה או נצולי השואה עצמם - טוענים כי התורה הזהירה אותנו על השואה ולכן השואה היא סוג עונש על חטא.  הרב סיני אדלר  שעבר את מוראות השואה בספרו בגיא צלמות כותב:

שתי פרשיות בתורה מזהירות אותנו מפני העלול לקרות כאשר עם ישראל יגדיש את הסאה והקב"ה ינהג בו במידת הדין. אחת בפרשת בחוקותי ואחת בפרשת כי תבא. ... גם על הגרוע ביותר הוזהרנו בהמשך גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך. (דברים כ"ח ס"א) חלילה עלולה לקרות גם השמדה. (ע. 121-122)

גם בני לוי ממשיך בדרך הזאת כשהו כותב בספרו Etre Juif:

מה שמתגלה לנו בסובל הבלתי מדיד הזה, הוא שאין לנו מקום פה... והעובדה לא-נמצא-מקום-פה מגלה מיד את המקום שם: מקומו של בן הברית: הר סיני. (ע. 81-82) (התרגום שלי, מצרפתית)

 לפי לוי, השואה היא גילוי ההפוך של מעמד הר סיני - הרבה יהודים היו מסכימים בזה - אבל לוי מצדיק בכך שאין לנו עולם משותף עם הגוים. לכן אורח החיי החרדים מוצדק.

אחרים כמו הרב טיכטל , בעל אם הבנים שמחה, ואחריו הרב י. אשכנזי ("מניטו"), קוראים לעלות לארץ ישראל. אפילו אם אי אפשר להניח באותו מישור את דעות ההוגים האלה  (הבדלים חשובים קיימים ביניהם), עלית הארץ "בעל כוחם" היא תיקון האלהי לאי-רצון עם היהודי להתישב בארץ. אומנם הרב י. טיטלבאום (מחסידות סאטמאר), בעל ויואל משה, קורא להתעלם מין הציונות. אבל כל ההוגים האלא טוענים כי חטא (אי-רצון לקים מצוה מסוימת, או עברה מסוימת או כללית) גרם את השואה.

חלשה בהסברים הללו היא שהם חסרים אובייקטיביות. קל למצוא דוגמה נגדית בכל מקרא. לדוגמה, לא כל היהודים ששרדו את השואה עלו לארץ או אפילו מתכוונים לעלות בכלל. (האם יש לומר בעוז פנים שהם חייבים להיענש עיד?) ההסבר הראשון רק מתכוון לתת פרספקטיבה לגבי העתיד, והיא אינה תחזית ואף אינה מתארת את ההווה, לכן אינה הסבר כלל. בכיוון ההפוך (למי שטוען כי הציונות היא "הסיבה"), לא כל היהודים התקרבו לציונות ואף אפשר לומר שרב קורבנות השואה לא התקרבו לציונות בכלל. 

אבל החלשות העקרית בהסברים הללו היא שהם "הסברים". כלליות זו לא תחזיר לנו את הפסד ולא תחזור אותנו לשלמותנו. ההפך הוא הנכון:  הכללים והכלליות, המוסגים הטהורים וההסברים העיוניים ממשיכים להשתתף באותו העולם  המושפט והאבסטרקטי של הרוצחים: באשר הם מילים בלי ביטוי מוחשי ובלי התגלמות ,הם ממשיכים להפעיל את תפקידם. במקום להחיות את המתים, הם קוברים אותם יותר עמוק.

איך יוצאים מהבנאליות של רוע ? איך מחדשים את המילים ? מאיפה הנחמה ? לשאלות האלא, אינו ניתן לענות בשלומותן. נשמע עכשו שני קולות שונים שמסרבים לתלות את השואה בחטא (בשום הסבר בכלל).

אנו עומדים דוממים לפני תופעת השואה ואין בפינו תשובה. "ואמונתך בלילות"- זהו אחד הניסיונות שמנסה הקב''ה אותנו. למרות הכל, אנחנו ממשיכים לדבוק בקב''ה, בחינת "ברחנו ממך אליך", אבל תשובה, אין !

הוגים מסוימים ורבנים מסוימים מספיקים הסבר ותשובה לכל צרה ואסון. הם יודעים לענות, למשל, למה נהרגו מספר ילדים. פעמים רבות הם תולים זאת בחטאם של אחרים... מוכנות לספק תשובות לעשרה ילדים שנהרגו משמעה סילוק השואה מתודעתנו הדתית. מי שלא סילק את השואה מתודעתו הדתית, לעולם לא יאמר: "יש לי תשובה".   (הרב יהודה עמיטל, מתוך משה מיה: "עולם בנוי וחרב ובנוי")

לבי נבהל בקרבי כאשר אני שומע על הקבלות שעושים בין השואה ובין ארועים טרגיים אחרים בהסטוריה. דווקא בקרב המכובדים והמשפיעים ביותר העוסקים בתיאולוגיה של השואה יש כאלה שלא רואים הבדל משמעותי בין השואה ובין מסעי הצלב האיקוויזיציה וגזרות ת"ח ות"ט למעט ההבדל הכמותי עניין של מספר. כנגד אלה עלינו לקרא בקול גדול שלא כך הדבר. (הרב דוד הליבני, מתוך "שבירת הלוחות")